top of page
איך תדעי שמדובר בחרדה חברתית?
חרדה חברתית היא חרדה שקטה.
היא מתוחכמת ולובשת מסכה של “הכול בסדר”, אבל יש סימנים קטנים שחוזרים על עצמם וביחד הם מציירים תמונה ברורה.
הימנעות מסיטואציות חברתיות, גם מהדברים שפעם הם אהבו
חוגים, ימי הולדת, הפסקות, מפגש עם בנות.
פתאום היא “עייפה”, “לא מרגישה טוב”, “אין לה כוח”.
זו לא עצלנות זו הגנה מפני פחד.
לשקול כל מילה לפני דיבור
לוקח לה זמן לענות, לשאול, להרים יד.
לפעמים היא פשוט לא אומרת כלום כדי לא לטעות.
הפחד: “מה אם אצא טיפשה?” “מה יחשבו עלי?”
הגוף מדבר ומגיב מיד
דפיקות לב, הזעה, רעד, יובש בפה, כאבי בטן, מועקה בגרון.
לפעמים את רואה את זה שנייה לפני שהיא פורצת בבכי.
קושי ביצירת קשרים לא כי אין רצון, אלא כי יש פחד מדחיה
רוצה חברה טובה, רוצה להשתלב,
אבל הפחד מלהיות “לא מספיק טובה” משתק אותם.
אחרי אירועים חברתיים תמיד תגיע קריסה
בכי, רגשות אשם, טשטוש, סגירות.
היא מרגישה שהיא “עשתה משהו לא בסדר”, גם אם לא קרה כלום.
משפטים שמסגירים חוסר ביטחון פנימי
“אני גרוע.ה”,
“אין לי חברים”,
“אף אחד לא אוהב אותי”,
“אני מוזר.ה”
ההימנעות שהופכת לדפוס
לא רק אירוע אחד קשה.
אלא דפוס חוזר: פחד מילדים בחוג, פחד ממורה בכיתה, פחד מלדבר, פחד ממבטים.
את מרגישה שקשה להם לסחוב את זה לבד
הוא חכם,
היא רגישה,
הוא ילד טוב אבל כשמגיע הרגע החברתי הכל משתבש
כל פעם שפונים אליה היא פשוט נכבית
הדבר הכי חשוב לדעת
חרדה חברתית לא עוברת מעצמה.
היא רק מחליפה צורה.
אבל עם טיפול נכון ילדים יוצאים מזה, פורחים ומתחזקים בצורה שלא תיאמן.
bottom of page